הסיפור מתחיל בסביבות שנת 1920 – סוף מלחמת העולם הראשונה…
פרסומות קוראות לנשים לשמור על הגזרה וטיפים כמו גלגול מערוך על הבטן לשמירה על בטן שטוחה
הולידו את השיטה "המדעית" וה"פשוטה" של ספירת קלוריות.
קלוריות = אנרגיה, יותר מדי אנרגיה לא מנוצלת= שומן.
פחות קלוריות=פחות אנרגיה לא מנוצלת =פחות שומן.
עברו 100 שנים מאז ואנחנו עדיין סופרים קלוריות.
כמובן שעם הזמן השיטה הפכה מורכבת יותר. נוספו אבות מזון ,סיבים, מינרלים, תהליכים פיזיים וכו'.
סופרפוד (SUPERFOOD) ומזונות הזוועה השומן והסוכר הפכו לאויבים – וכדי לא לאבד את זה
התחלנו לתייג כל מזון כ"בריא" או "לא בריא" .
ואז זה קרה- העייפות והבלבול נכנסו ןאנחנו לא יודעים כבר מה לעשות. אנחנו מרגישים אבודים.
כל אחד סותר את השני, כל כך הרבה מחקרים ובלוגים ופרסומים ומחקרים שמנוהלים ע"י חברות תרופות וחברות מזון וחובבי קונספירציות.
והנה אנחנו בשנת 2019 – אובדי עצות יותר מאי פעם.
לצערי אין לי תשובות להכל אבל אני מעוניין לתת לכם נעלם אחד שאי אפשר להכניס למשוואה של קלוריות ושל BMI (חישוב מסת גוף) והוא- המוח האנושי.
אסביר את עצמי ב2 דוגמאות:
- התיישבתם לאכול ועבדתם הרבה על הארוחה שהכנתם. אתם שמים את המזלג בפה ואז במוח שלכם נדלק משהו. הביס הזה מזכיר לכם משהו ואתם לא זוכרים מה אתם לוקחים. ביס נוסף וזה מכה בכם – הייתם על חוף הים ואכלתם מנה דומה ולרגע הטעם ממש החזיר אתכם לשם (שני ביסים = 200 קלוריות).
- יום עמוס בעבודה והבוס חפר כל היום. מרוב ישיבות לא הספקתם לאכול ובדרך לבית אתם קונים משהו להכניס לבטן. אתם לוקחים ביס ואז שיחת טלפון מהבנק. אוכלים ביס שני עם הטלפון ביד (שני ביסים = 200 קלוריות)
נשאלת השאלה: "איפה המזון יועיל לי יותר? בסיפור 1 או 2 ? "(התשובה היא 1 אם לא היה ברור)
למוח ולרגש שלנו יש תפקיד משמעותי בעיכול.
לא סתם אנחנו קוראים למערכת העיכול שלנו "המוח השני". כמות המידע שעוברת מהמוח למעיים ומהמעיים למוח היא עצומה.
אז לאן נכנסים פה תפילה ואהבה ?!
תפילה/כוונה
בשנת 1999 הסופר מסורו אימוטו (שאחראי בין היתר לניסוי האורז המפורסם שבו לוקחים אורז מבושל בשתי קערות נפרדות. האחת מקללים ואת השנייה מברכים ולבסוף זאת שקיללו תעלה עובש) כתב את "מסרים מהמים". הספר טען את מה שבתרבויות רבות היה כבר ידוע: מילים, כוונות טובות ותפילה מחזקות את ערכי המזון ומחזקות את הגוף והנפש.
איך מתפללים למזון ומכניסים בו אהבה?
- הכנה– ריחות ופעולות מגרות את המוח שלנו שמכין את עצמו לאכילה. אם אין זמן להכין אוכל בבית, תכננו מראש את האכילה לפחות 20 דקות מראש ובכך תתנו לגוף שלכם להיות מוכן.
- כוונה– כשאתם מכינים אוכל עשו זאת בנחת ובאהבה בידיעה שהמזון הזה הוא מה שמחזיק אתכם בחיים.
- אכילה– תאכלו לאט ! תאכילו לא רק את הגוף אלא גם את הנפש.
- הנאה– מזון צריך להיות מהנה. אל תאכלו טופו כי אמרו שזה "בריא". אם אתם לא אוהבים – אל תאכלו! הגוף לא מעכל טוב דברים שהוא לא אוהב. השתדלו לאכול בכל פעם רק ביס אחד ותחושו בטעמים השונים.
- פשטות– בעידן שבו שפים הפכו לסופרסטארים תזכרו שמזון פשוט הוא טעים ומזין ולא צריך הרבה מעבר. פרוסה של לחם טוב עם עגבניה, שמן זית ומלח גס יעשו את העבודה בצורה מדהימה.
- זיהוי– תזהו מה טוב ומה רע לכם (לא כי אמרו). הרבה מזונות תעשייתיים בנויים כך שיעבדו על הרגש והמוח שלנו. אל תאכלו מזונות שבמרכיבים שלהם יש כאלה שלא תמצאו בסופר סטנדרטי. (למשל מתחלבים, צבעי מאכל וכו')
קבלה
אכלתם לא בריא? לא נורא ! תהנו ןאל תוסיפו עוד רגש של אשמה בנוסף לכל.
אהבה
אתם כבר יפים! אל תאכלו "בריא" בשביל להיות יפים יותר. תאכלו טוב כי אתם אוהבים את עצמכם.
לסיכום,
תשמרו על זה פשוט! תזונה לא אמורה להיות מורכבת ולא אמורה לכלול מספרים.
אכילה צריכה להיות סמל של אהבה עצמית ושל הסביבה. תזונה לא צריכה לתסכל. תזונה צריכה למלא ברגשות.
תרגיל לסיום: סעו לשוק הקרוב, תסתובבו ותקנו לעצמכם משהו שמושך אתכם – פרי, זיתים, ירק, תבלין, גבינה טובה. תנסו לתרגל להקשיב לגוף ולכוון אותו למזונות שהוא רוצה באמת.
