הקורונה היא מגיפה עולמית זו עובדה ועם זאת היא אינה סכנה קיומית ואם נפעל נכון נוכל למזער את הנזקים שהגיעו ועוד יגיעו. ואפילו ללמוד רבות על עצמנו כפרטים, קהילות וחברה ולצאת מהמשבר מאוחדים וחזקים יותר.
עכשיו בואו נסתכל על המצב כפי שהוא, בלי להכנס לתאוריות וקונספירציות מסובכות ומיותרות. כנראה שמה שלא נעשה חלק גדול מהאוכלוסיה ואתם קוראי היקרים וגם אני סביר להניח ניפגוש את הנגיף הזה בחודשים או בשנים הקרובות. ואם כך, אז למה בעצם לא לשחרר את הרסן ולתת לנגיף להתפשט, למה לעצור את שגרת החיים, הכלכלה, הלימודים והארועים? רבים שואלים ואלו שאלות טובות.
אז זוהי התשובה המדעית שניתן לראות במעבדה שוב ושוב. אחד הגורמים החשובים ביכולת של מערכת חיה להשתקם מזעזוע גדול ואף לצאת עם עמידות וחוסן גדולים יותר מזו שהיתה לפני המשבר הוא הקצב שבה מתבצעת החשיפה והיכולת של מערך החיים להערך ולהתאים את עצמו לזעזוע. בתור מדענים, כשאנחנו עורכים ניסוי אנחנו לוקחים מערכת חיה – לדוגמא ,תרבית של חידקים, ועושים מניפולציה – לדוגמא מוסיפים אנטיביוטיקה בריכוז מסוים. ישנם שני גורמים שיקבעו את תוצאות הניסוי האחד זה הדינמיקה, שאומרת מה צפוי שיקרה לאורך זמן לדוגמא אנו רוצים לחשוף את החיידקים לאנטיביוטיקה בריכוז מסויים. והשני זו הקינטיקה שאומרת באיזה קצב הדברים יקרו.
גורמים אלה הם קריטיים, ויובילו לשני כיוונים שונים לגמרי:
- אם נוסיף אנטיביוטיקה לצלחת החידקים בריכוז נמוך ונעלה את הריכוז בהדרגה חלק מהחידקים יסבלו, חלק קטן ימותו והרוב ישרדו ויתגברו על האיום (במקרה זה האנטיביוטיקה).
- אם נוסיף אנטיביוטיקה בקצב גבוהה ונגיע בזמן קצר לריכוז גדול סביר להניח שכל האוכלוסיה תחווה בבת אחת זעזוע גדול מאד ולא תספיק להערך ועל כן יתכן שלא תשרוד.(וזה מה שאנחנו מנסים לעשות כל פעם שאנחנו לוקחים אנטיביוטיקה).
מבחינת הדינמיקה בשני המקרים נגיע לריכוז אנטיביוטיקה זהה וכל החידקים לבסוף יאלצו להתמודד עם האיום. רק שבמקרה הראשון הקצב היה איטי מספיק והמערכת חוותה זעזוע ולבסוף הצליחה לחזור לאיזון. ואילו באפשרות השניה השינוי היה מהיר ומערכת החיים של החידקים קרסה. בואו נצא מהמעבדה אל המציאות הישראלית של מערכת הבריאות – שהיא באופן כללי אמונה על בריאות הציבור. מערכת הבריאות שלנו – גם בלי אתגרים נוספים – נמצאת במחסור במשאבים ובעומס גדול עד כדי רוויה והצפה. ונוסיף פרט חשוב מאד לגבי וירוס הקורונה שרבים לא מודעים אליו.
רבים משווים את וירוס הקורונה לשפעת ומדברים על שני פרמטרים:
- יכולת ההדבקה של הקורונה שהוא גדול בערך פי שניים מהשפעת.
- אחוז התמותה שנכון לעכשיו גדול בוירוס הקורונה (בהערכות זהירות) פי 5 מהשפעת העונתית (זה המצב כרגע והוא צפוי לרדת מאד אם נפעל בתבונה). אבל הפרמטר הלא פחות חשוב שפחות מדברים עליו הוא אחוז האנשים שחווה סיבוך בעקבות הוירוס וזקוק להתערבות חרום רפואית. על פי ארגון הבריאות העולמי כ 20% מהנשאים יזדקקו לטיפול חרום רפואי.
עכשיו בו נסתכל על שני התרחישים האפשריים מבחינת קצב ההתפשטות בישראל:
- מספר הנדבקים הולך וגדל אבל בגלל הבידוד וצעדי המנע מספר החולים יעלה בהדרגה מעשרות בחודש למאות ואז לאלפים ויתכן (גם בתרחיש פסימי, אבל לא בלתי אפשרי) שגיע גם ברגע מסויים לעשרות אלפים בודדים שחולים בחודש.
- הוירוס מתפשט במהירות ותוך חודשים ספורים עשרות אלפי חולים ואולי מאות אלפי חולים יזדקקו לטיפול חירום. (זוכרים 20% מהנשאים).
במקרה השני מערכת הבריאות תקרוס אין מספיק רופאים וגם מי שקיים יקרוס מהעומס, אין מספיק מכונות הנשמה, בלוני חמצן, מיטות וכו'. תתכיל בהלה שלא נדבר על מעגלים נוספים שזקוקוים למערכת הבריאות כגון נפגעי תאונות דרכים, חולים במחלות אחרות שלא יוכלו בכלל להתקרב לבתי החולים בגלל העומס והסיכון, יולדות, קשישים, זה תרחיש גרוע מאד שאין צורך להרחיב במילים כדי להבין את חומרתו.
עם כן, כמו שכל מוזיקאי וגם מדען יודע הקצב הוא קריטי. ועל כן: בבקשה מכם תעשו ככל שניתן להאט את הקצב ולתת לקהילה המדעית והרפואית ולכולנו כחברה, כמדינה ולאנושות זמן ללמוד איך להערך למגיפה עולמית. בזמן הזה נוכל להבין יותר טוב איך לאבחן מהר יותר , איך להערך נכון, איך לתת טיפול טוב יותר ובתקווה במהרה גם ימצא חיסון לנגיף.
אז בבקשה משפחה גדולה ויקרה שלי תשמרו על ההנחיות של גורמי הבריאות. ואני מוסיף בבקשה אל תלחצו ידיים, אפשר במקום זאת קידה לבבית ומכבדת או כל מחווה אחרת שלא דורשת מגע של כפות הידיים אחת בשניה. הוירוס עובר דרך הידיים מאדם לאדם ומשם הדרך קלה דרך מגע בפנים למערכת הנשימה. הידיים עם כן הם מקור ההדבקה העיקרי להעברה בין נשאים(שחלקם לא יודעים על כך) ועל כן גם לשתוף ידיים בסבון היטב לעיתים תכופות. כאשר אדם מפתח סמפטומים הנגיף עובר גם בשיעול ועל כן אם יש לכם שיעול, עליית חום וכל חשד המנעו ממפגשים לא חיוניים והקפידו להשתעל אל המרפק ולא אל כף היד.
אז כמו שאתם מבינים באיזה דרך נלך זה בעיקר – בידיים שלנו❣ אנחנו רקמה חיה אחת וולא משנה איפה אתם ומה אתם מרגישים תדעו שאתם לא לבד, אנחנו כאן ביחד חלק מרקמת חיים מופלאה אחת. כולי תקווה ואמונה שנגדל ונצמח מהמשבר הזה כבני אדם, כחברה וכאנושות מודעת, אוהבת ובריאה יותר.
בריאות שלמה לכולנו,
באהבה
