כשילד מקבל מכה או נעלב באופן אינסטנקטיבי הוא בוכה וכגודל המכה כך גודל הבכי שמביא לנשימה מסויימת. אם איפשרנו לילד לבכות כמה שרצה ,לאוורר את המכה או העלבון בנשימותיו הטראומה לא תסתתר בגופו. אם אילצנו אותו להפסיק, הפסקנו את הנשימה המאווררת ביום מן הימים בבגרותו ההסתרה כנראה תמצא דרכה החוצה בצורת כעס, התקף, כאב, דיכאון…
המטרה היא שאנשים עם התקפי אפילפסיה ישתמשו בריברסינג (מה זה ריברסינג? בהמשך) ויצליחו להתגבר על ההתקף או להתאחד איתו וע"י כך לרפא את נפשם ואת גופם. יודעת מנסיוני האישי את הקושי לחיות כאדם עם התקפים וכאמא ומשפחה לילד עם התקפיםאחת הסיבות להחלטתי להביא את בשורת הריברסינג לאנשים עם התקפים קשורה לשכר ורווח. כשבתי עברה ניתוח שאליו נכנסה עם התקפים וממנו יצאה ללא התקפים חשבתי על זה שאין שכר כספי שראוי לתת למי שעזר לה להיות בחיים בפעם השנייה (הראשונה הייתה לידתה הפיזית 2/11/1991) ובכל זאת מרגישה חייבת, לאו דווקא ישירות למנתח ,פרופ' פריד וד"ר קיפרווסר והצוות כולו אלא יותר חוב ליקום, ואת החוב הזה אפדה בבשורה והבאתה לידי מימוש.
הקשר בין גוף לנפש
על הקשר בין גוף לנפש נכתב כבר רבות ונחקר ובכל זאת מרגישה מן הראוי שלרעיון שלי אכתוב על קשר זה במילותיי שלי, על פי הבנתי מכל הידע הלימודי (פיזי ורוחני) והחווייתי שצברתי עד כה.
סיפור הביצה והתרנגולת או מה קדם למה?
בשנים האחרונות נחשפתי לרעיון של התדרים והצלילים ואני שואלת את עצמי האם מכך הכל התחיל? מצליל? ברור לי שאין באמת התחלה ומה שנתפש כהתחלה הוא למעשה משהו שכך מוגדר בעולם הפיזי ,הנראה והקיים שאותו אנו חווים דרך 5 החושים .והסוף הוא המוות הפיזי של האדם, חפץ שנשרף עד אפר או כל חומר שהתכלה הגיע לסופו מבחינת 5 החושים ובעיקר מבחינת העיניים שרואות או לא רואות.גוף על פי המילון הוא מכלול האיברים והמרכיבים החומריים של יצור חי או חפץ, עצם, אובייקט כשמדובר על גוף הנדסינפש היא אוסף של תפקודים ותהליכים קוגניטיביים הכוללים מודעות,חשיבה, זיכרון, רגש ועוד/
כשאני מדברת או חושבת על חיבור גופנפש אני מתכוונת לחיבור בין חומר פיזי שניתן למדידה (איבר, יסוד כימי) למשהו שאקרא לו אלחומר (הרגשה, תחושה, מחשבה) כי קשה למדוד אותו ללא מכשירים מתוככמים הקיימים בבתי חולים או מעבדות מחקר ועד לפני כמה שנים גם שם עדיין לא ידעו למדוד אלחומר. ולמה שאחפש את החיבור בין גוף לנפש? זה כמו לחפש חיבור בין יש לאין ,יש לכלום ,5 החושים וחושים אחרים שם גלומים סודות שמביאים לריפוי ולפתרון תעלומות שנסתרות מ5 החושים.
לפני שהתקף אפילפסיה (וכל התקף) משתחרר מאדם ישנם באויר תדרים שמתריעים על כך ומאותתים לבחוץ, לסביבה. התדרים האלה מגיעים גם עם הנשימה של האדם ובמקביל בתוך הגוף מתחוללים שינויים כימיים, מתחוללים שינויים פנימיים שמוצאים את דרכם אל מחוץ לאדם. ישנם כלבים שמאולפים להתריע על התקף לפי ריח שמשתחרר לפני התקף.בטבע המוכר יש תמיד תנועה של גירוי- התרחבות- התכווצות- הרפיה. את הגירוי אדם קולט בחושיו, מאיפה מגיע הגירוי? גירויים מגיעים ממחשבה ,מזיכרון כלשהו שקיים בתוכינו ומתבטא בגוף הפיזי באופן לא מאוזן אלא אם כן יש ביכולתינו להשתמש בכלי כלשהו שישמור על איזון (הנשימה).
הגוף קיבל איתות מהנפש ,מפגיעה נפשית כלשהי או מפגיעה פיזית והוא מגיב על מנת לפנות משהו מתוכו החוצה. בכי ,נשימה כבדה, צחוק, גירוד, עיטוש, תזזיתיות… אלו דרכים מוכרות לנו שעוזרות לגוף לשחרר משהו נפשי החוצה. אלו פעולות שאנחנו עושים באופן ספונטני ללא תשומת לב מיוחדת אבל אם עכשיו אני במודעות אני יכולה לזהות שהתגובה באה כמענה לגירוי כלשהו
טיפול באנשים עם התקפי אפילפסיה
רקע אישי:
אני דפנה בת 47 ,נשואה ואמא ל4 בנות 10, 21, 25, 28. בהסמכתי נטורופתית, הילרית ,ריברסרית.
כשבתי הבכורה הייתה בת 7 סבלה מהתקפי אפילפסיה ,טופלה בתרופות ובכיתה ג' הייתה נקייה מתרופות ומהתקפים. ביומיום התנהלנו כרגיל והרגשנו שאנחנו יוצאים מהטראומה של תקופה זו, שעברה… לשם ההבנה ,זה מזכיר את המלחמה עם האזעקות ברקע שגם אחרי שנגמרה, קול אופנוע יכול לעורר את תחושת הפחד בזמן המלחמה וככל שהזמן עובר זה פחות ופחות משפיע עלינו
ההתקפים חזרו בגדול בסוף כיתה י'. היו ימים של 50 התקפים ביום, היינו משפחה על הריצפה. בכל פעם שניסו קומפלקס כדורים חדש ההתקפים מצאו דרך לצאת, אומנם כבר לא 50 התקפים אבל עדיין…
מתוך הסיטואציה היומיומית כנראה ,התפתחו בי חושים שמזהים את הרחשים ,את התדרים באוויר שמבשרים על ההתקף שמגיע. חיפשנו כל דרך לתקן את המצב ,חיפושים חוצי גבולות ובמהלך התקופה למדתי נטורופתיה כי מישהו זרק לי משפט "אם תשני את התזונה בבית, הבת שלך תהיה בריאה". ובאמת, היום היא בריאה בעיקר בזכות עצמה והאיכויות שלה והרצון שלה להיות בריאה. לפני 8 שנים + עברה ניתוח שהסיר את המוקד האפילפטי שכנראה נוצר בתקופת העוברות כשתאי מוח נדדו למקום בו לא היו אמורים להיות. היום אחרי תהליכים שעברתי עם עצמי אני יודעת שבאופן אנרגטי המוקד אצלה נוצר כתוצאה מטראומה שאני חוויתי כשנה לפני שהתעברתי, טראומה שלא עובדה ונישאה בתוכי והוטבעה הלאה. בשכל ובהגיון אנחנו מוצאים תשובות כמו "תאי מוח שנדדו…"
מייד אחרי הניתוח הייתה נטולת התקפים אבל לחזור לבריאות נפשית לקח כשנתיים. מסתבר שגם כשאתה בריא בגוף אחרי משהו כרוני, לנפש לוקח זמן להסתנכרן עם הגוף הבריא. ובתוך כל זה יש את המעגל הקרוב והרחוק ,אנשים נשארים ואנשים עוזבים…הטראומה של התקופה לא נעלמת כבמטה קסמים ויש על מה לעבוד לצורך ריפוי הנפש…
את הריברסינג גיליתי תוך תהליך התפתחותי שעברתי ותוך כדי חלימה, עדיין לא ידעתי שקוראים לזה ריברסינג ולא ידעתי את העוצמה של זה בפועל. דרך החלום ידעתי שאני יוצאת לדרך בהנחיית מעגלי נשימה ולראשונה בחיי ,אכן יצאתי לדרך של עמידה מול קהל (עבורי זה מעמד לגמרי לא מובן מאליו) וידעתי בדיוק מה עליי לעשות ,כאילו משהו חיצוני הנחה אותי בכל רגע כמנחת המעגל
לאחר כמה חודשים התחלתי להתעניין בדבר יותר בעומק הארצי והפיזי ואז הגעתי לטלי וחנן (בית להיולד מחדש) שהורידו לי את הריברסינג לרמת ידע שיכלי ומשיעור לשיעור כידע חווייתי
בתהליכים שעברתי בריברסינג עם עצמי ראיתי שאני מטפלת בחולי אפילפסיה והבנתי שזאת השליחות עבורי ,כאן זה המקום שלי להשיב טובה תחת טובה. אני יודעת שיש לי מה לתת לאנשים המוגדרים כ"חולי אפילפסיה" (אני לא מתחברת למשפט זה באופן אישי) ולמעגלים שסביבם.
על הריברסינג:
כשמה כן היא, מצד אחד reversing חזרה לאחור ומצד שני rebirthing לידה מחדש. בטיפול לומדים לנשום בצורה מעגלית ומחוברת ללא הפסקה ,ברציפות ובזרימה. וכשעושים כך הגוף עובר מהשכל לתת המודע. כשמגיעים לתת המודע החמצן פותח מקומות סגורים ,שכוחים. אלו מקומות טראומתיים שלא שיחררנו קרוב ובסמוך למועד בו חווינו אותם . הגוף צובר עוד ועוד דברים קשים, טראומתיים שבסופו של דבר מורגשים בגוף ככאב, חוסר שקט, מצבי רוח…ונבסופו של דבר מתגלים כמחלה אקוטית ועד כרונית.לפני המחלה הגוף מאותת בדרכים שונות ומנסה לאוורר אבל בדר"כ ניקח תרופות להרגעה, שיכוך כאבים, נתמכר לחומרים שונים…
בריברסינג הנשימה מתחילה לאוורר את הטראומה החוצה והתגובות נראות כלפי חוץ (יתכנו נשימות, קולות, זיעה, התכווצויות בגפיים ובפנים, עיוותים שונים בחלקי גוף) ומורגשות אצל המטופל, האנרגיה של מה שהיה מאוחסן מתחילה וממשיכה להשתחרר החוצה. כשיש כבר מחלה תיתכן החמרה שהיא ריאקציה של הגוף לחומרים ולאנרגיה שמשתחררת. כשמעודדים את המטופל לנשום דווקא כשמתגלים הקשיים ,מגיע ריפוי למקום ממנו השתחררה האנרגיה .כשמגיעים למקומות קשים יש נטייה לעצור את הנשימה או לנשום מהר יותר ,לבכות, לצחוק, לנער…
תפקידי כריברסרית להיות נוכחת בתהליך ולתת למטופל את הנוחיות והעידוד הדרושים עבורו על מנת לסיים את התהליך עד תום על מנת שלא יקום מהסשן עם שרידים מהטיפול הנוכחי. הנשימה, המטופל והמטפל מדייקים את התהליך מבחינת השיחרור והריפוי. לרב אנשים מדווחים שמרגישים יותר קלילים ונינוחים ונראים מוארים, שקטים, רגועים… אומרים שעברו משהו עוצמתי. כשעושים תהליך ריברסינג מודע החיים משתנים לטובה משבוע לשבוע, מחודש לחודש…
יש אנשים שעוברים את התהליך יותר בשקט יחסית למה שתיארתי למעלה ועדיין משחררים משקעים ומביאים לריפוי אני אוהבת את שיטת הטיפול הזאת כי היא נותנת למטופל כלי שכבר נמצא אצלו והוא יכול להשתמש בו בהמשך בעצמו בכל רגע שבחיי היומיום נפגש עם משהו קשה.
טיפול בחולי אפילפסיה:
התייחסותי לאפילפסיה ולכל מחלה אחרת היא כסימפטום של הגוף כתגובה למשהו עמוק יותר, נפשי. חוויה נפשית ואף יתכן וקשורה לגילגולים שנצרבה ע"י החושים והוטבעה בתאים.
כיום אני יודעת שאפשר להתחיל ולהתייחס לחוויות שלנו ,ללמידה מרגע ההתעברות. כשהעובר/ אנחנו חשים ומודעים לתחושות של אמא שלנו בכל רגע שיש זיהוי חושי, תאי של הטראומה זה מתבטא כהתקף כלשהו, כחוסר שקט. הגוף מעוניין לאוורר את הטראומה ברגע היווצרה אבל מתוקף היותנו אנשים הפועלים על אוטומט ולמדנו לדחות, לדחוק הצידה ולהתעלם הטראומה שוכנת בתאים
במקרה של אפילפסיה יש צורך לוודא שהאדם באמת רוצה בשכלו להיות בריא, ולא רק בנפשו, לפעמים תוך כדי שיחה עולים משפטים שמבהירים שיש "רווח" לכך שיש התקפים ואפילו שאדם אומר שהוא רוצה להיות בריא צריך לפנות מדרכו את האמונות החזקות שמשאירות אותו באפילפסיה, צריך לדבר ולשקף ברמה השכלית לפני ששוקעים לתת המודע. כשאדם כזה מתרגל ריברסינג, הוא יחווה התקפים שלמעשה הם אלה שדרכם הוא משחרר את הטראומות והם גם אלה שמספרים שהוא אכן מוכן להיות בריא שאם לא כן, לא היה שוקע לתהליך ומסכים לעבור התקף. מדהים לראות חולה אפילפסיה שלא באמת מוכן לתהליך, נמצא בריברסינג בשליטה על ההתקף. ועוד יותר מדהים ומרגש כשאדם מסכים להרפות ולעבור באומץ את התהליך עם הכל ולמרות הכל.
לפעמים ככל שמתקדמים בתהליך יש התנגדויות שעולות וכאילו עוצרות את התהליך. זה שלב ששוב צריך לבדוק את האמונות ולהיות סבלנים ,עדינים אך נחושים. זה שלב שאדם נרדם בטיפול, מדבר הרבה, חווה סימפטומים שמלחיצים אותו יום או שעות לפני שאמור להגיע לטיפול…
הנשימה היא הגשר בין הגופנפש לנשמה
נשימה נעימה ובריאות
